(אנחנו ממליצים להקשיב לפרק מס׳ 161- טרם האזנה לפרק הנל) לפני כמה חודשים תומר מלרון, אחיין של דורין, הבן של מורן אחותה- שם קץ לחייו (בן 16 כמעט) . ומאז רק אפשר לדמיין איך נראים ומרגישים חייה של המשפחה- אין רגע שאינו טריגר אין נשימה שאינה קשה אין שקט אין מזור ואין מנוחה. ועכשיו כשהחופש הגדול כבר כאן- החופש ששייך לנערים הצעירים, מורן מתקשה עוד יותר להסדיר נשימה. למרות הקשיים למרות החששות למרות הבכי של מפסיק לבכות- החליטו בובי ודוריס להזמין אותה אלינו לאולפן. הם הרגישו שהמפגש עם המיקרופון והידיעה שמעבר לקירות יש קהילה ככ אוהבת תומכת וחזקה - יהיה סופר טרפויתי עבורה. ואכן, לרגע אחד קט, הצלחנו להוציא את מורן מילימטר מעל התהום השחורה, ואף לרגעים בודדים היא הצליחה להיזכר במי שהיתה -עוד לפני שהכל קרה. תוך כדי השיחה עלו נושאים רבים וכואבים אחד מהם היה ארוע הגרפיטי הבלתי נסבל ובלתי נסלח שעד לרגע זה מדיר שינה מעיניה של מורן (שיימינג מביש בהובלת מבוגרי הקהילה). לסיום היתה למורן רק בקשה אחת-לאפשר לה להעביר מסר לעולם (אותו אנחנו לא נגלה לכם כעת-אתם תאזינו ותגלו לבד). ועכשיו כאן דוריס, בנימה אישית ממש. (ואולי זה השיעור הכי חזק שלי בכל הסיוט הנורא) מחובתנו כהורים ולא משנה מי ולא משנה מה, לתת לילדים שלנו גב, שהם תמיד ידעו וירגישו שאנחנו עבורם אחושרמוטה גב! ⁠שקם אלקטריקט דיוטי פרי!⁠ ⁠⁠⁠סופר-פארם דידינג!⁠ עקבו אחרינו ברשתות החברתיות:▸ ⁠אינסטגרם⁠ ⁠⁠▸ ⁠טיקטוק⁠ ⁠⁠▸ ⁠פייסבוק⁠

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related