מה היה אומר פסיכולוג שהיה קורא את הרשימה של כל החוויות הקשות בהן נתנסה יוסף: בגיל תשע איבד אמא, בן שבע עשרה אחיו שלו זרקו אותו לבור, אחר כך מכרו אותו לעבד למצרים, ובמצרים זרקו אותו לכלא לשתים עשרה שנה, ללא עוגן של תקווה. מן הסתם היה אומר, שמצבו הנפשי פצוע מבלי הכר. הוא נער ממורמר, ציני, שונא את העולם, ומלא תשוקה לנקמה. הלב שלו הפך לאבן.אבל התורה מספרת לנו אחרת: יוסף מלא חן, שמחת-חיים, אהבה, רגשים, ויצירתיות. מה העניק לו את הכוח להיות אדם שמח ועליז למרות כל ההרפתקאות שעברו עליו? איך הוא היה מלא אימון עצמי ואושר פנימי? מאיפה היה לו האומץ למחול לאחיו שיצרו את כל הכאב וגרמו לו פצעים לכל כך הרבה שנים?בחיינו הפרטיים והקולקטיבים, איך אפשר להתמודד עם עובדות שיצרו צלקות עמוקות בנפשותינו? יש מלה אחת שיוסף הצדיק משתמש בה, והיא המפתח להסתכלות נכונה ומעמיקה, הסתכלות אלוקית, על כאבי החיים

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related