בפרק העשרים ושבעה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית אייקון התרבות הישראלית יאיר ניצני. יאיר חצה איתנו יחד גשר המעביר מהבמה, המוזיקה והבדיחה המתוזמנת אל הכתיבה במקום שבו כבר אי אפשר להסתתר מאחורי פאנץ’ מבלי לשלם מס רגשי. שוחחנו על המסע הפרטי שלו כנער המתבונן מהצד ומתעניין דווקא במאחורי-הקלעים של המוזיקה, עד לעלם בגל"צ שלאטו עובר לקדמת הבמה. יאיר הסביר לנו מדוע הומור הוא לא קישוט אלא כלי הישרדות, ועל הרצינות שמתגנבת דווקא כשמפסיקים להצחיק בכוונה. על כתיבה כעיסוק לא ברור שמתחיל ב“יהיה קצר” ונגמר בספר. בין לגימה ללגימה דיברנו על המרחב שבין בדיחות יבשות להערות עצמיות. בכנות ובנדיבות נגענו בזמן, בגיל, בדימוי הציבורי מול הבן-אדם בבית. כשדיברנו על ספריו וכתיבתו הבנו מהו האומץ להמציא את עצמך מחדש, גם כשברור לך לגמרי שאין לך מושג מה אתה עושה, אבל זה כבר חלק מהקסם היאיר ניצני כבר חמישה עשורים.Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related