בפרק השלושים ושניים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית המשורר הסופר וחוקרת הספרות, פרופ' מירון איזקסון. התהלכנו יחד בשבילי יצירתו ודיברנו על הקשר העדין שבין אמונה לבין כתיבה, על הרצון להביט בעולם בעיניים פקוחות מבלי לוותר על הפליאה, ועל האפשרות למצוא בשירה מרחב שבו שאלות גדולות אינן מחייבות תשובות מוחלטות. שוחחנו על אהבה, משפחה, זיכרון, אחריות ועל מקומו של האדם מול הזמן החולף.מירון שיתף אותנו במחשבותיו על הספרות העברית, על השפה כבית רוחני ועל הצורך להמשיך לכתוב גם כאשר נדמה שכבר נאמר הכול. נדמה כי לאורך השנים פיתח קול ייחודי המשלב צניעות, רגישות ואמונה עמוקה באדם וביכולתו להתבונן בעצמו ובעולם.בין מעט הלגימות, הבנו כי עבור מירון השירה איננה רק מלאכת מילים אלא דרך חיים. ניסיון מתמשך לחבר בין הרוח לבין היומיום, בין הנשגב לפשוט, ובין האדם לבין מה שגדול ממנו. אולי משום שזו, בסופו של דבר, שירת המאמין.

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related