אלעד לפידות עוסק מזה שנים בשאלות שנוגעות לקשר שבין השפה לבין הזהות החברתית-פוליטית של קהילות ועמים. בפרק אנחנו משוחחים על מסה שפרסם אלעד לאחרונה בגיליון ה-30 של כתב העת הו!, מסה שהיא קינה על העברית אך גם מפת דרכים לגאולתה. אנחנו מדברים גם על השאלה איך קראו לשפה העברית לפני העידן הציוני ומדוע לדעת אלעד צריך להתחיל לדבר עברית פלסטינית.בהקדמה לפרק אני מקריא את שני הקטעים הבאים מתוך המקאמה ׳תחכמוני׳ של יהודה אלחריזי, יהודי ספרדי בין המאה השתיים עשרה:אֲנִי יָשֵׁן וְלִבִּי עֵר. וּבְיָם הַתְּשׁוּקָה סוֹעֵר וּבוֹעֵר. וַיְעִירֵנִי מִשְּׁנַת סִבְלִי, שִׂכְלִי. וַיּוֹרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי: אַתָּה בֶן אָדָם. מַה לְּךָ נִרְדָּם. פְּקַח עֵינֵי רַעְיוֹנֶיךָ. וְהַצְבֵּא גְּדוּדֵי הֶגְיוֹנֶיךָ. וַחֲלוּצֵי לְשׁוֹנֶךָ. וְאַתָּה תֶאְזֹר מָתְנֶיךָ. וּלְבַשׁ קְנָאוֹת. לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת. וְלִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר הִיא לְשׁוֹן הַנְּבוּאוֹת. וּבְנֵיכֶם מְאָסוּנִי וְחִבְּקוּ לְשׁוֹן זָרִים. אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. הֶעֱבִידוּ לִלְשׁוֹן קֵדָר לְשׁוֹן יִשְׂרְאֵלִים. וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים.... וְכֻלָּם מָאֲסוּ לְשׁוֹן עִבְרִיָּה. וְחָשְׁקוּ לְשׁוֹן הַגְרִיָּה. וְחִבְּקוּ חֵיק נָכְרִיָּה. וּבְאֵשֶׁת זָרִים חָשָׁקוּ. וְחֵיקָהּ נָשָׁקוּ. כִּי מַיִם גְנוּבִים לָהֶם יִמְתָּקוּ. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related