אלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, נחטף מביתו בשבעה באוקטובר והוחזר אחרי 491 ימים בשבי חמאס בעזה. אישתו ליאן ובנותיהם נויה ויהל לא שרדו את היום הנורא. אחיו יוסי, נחטף גם הוא, ונרצח בשבי. אלי ואני נפגשנו ביום חזרתו, במתחם השבים בשיבא, ומאז אנחנו הולכים ביחד דרך. נפגשנו בערב חג פסח, כדי לדבר על יום השבעה באוקטובר 2023, ועל יום השמונה בפברואר 2025. ועל 491 הימים שדחוסים ביניהם. דיברנו על חיבורים, דיוקים, מסירות והתמסרות, וההרגשה שיש לפעמים שהכל מכוון. על ההשרדות דרך משימות, מיקוד המחשבה, כלכלת אנרגיה וחישוב הסיכויים, ניהול ומנהיגות ועל מה עושים בתוך ירידה. ודיברנו על עצב עמוק, געגוע, תהומות האבדן שגורם לכל השבי הנורא להתגמד. על רפואת השבים שיצרנו עבורם ועבור המשפחות, ומדוע אין בה פרוטוקולים, ועל מי ומה מטפל במטפל. וגם דיברנו על החיים, ההאחזות, האהבה והתשוקה אליהם, על הצמיחה שיש לצד הטראומה באנשים ובטבע, על השראה אין-סופית, על בחירה חופשית ועל חירות. הציטוט לסיום על האנשים הכי יפים הוא מאת ד״ר אליזבת׳ קובלר-רוס. הקלטה ועריכה: אופיר גל, אולפן sofa soundכל הזכויות שמורות לנויה שילה ©

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related