בוקר במשרד. כתבת כבר כמה שורות קוד (או שאולי זה בכלל Cursor/CoPilot עזרו 😉), ואז זה מכה: צריך למשוך דאטה מבאקט ספציפי בענן. סטופ. בקשות ל-DevOps, תיאומים, המתנות, שיחות שמוציאות אותך מפוקוס...הפרק הזה צולל ללב המתח הכי מוכר בארגוני תוכנה: הרצון “לדלוור אתמול” מול המציאות של פינג־פונג אינסופי בין מפתחים ל-DevOps. נתחיל מהרגע שמפתח מקבל משימה, נמשיך דרך מסע הכלים בענן, ונגיע עד העלאה חלקה (או שלא) לפרודקשן ונשאל: איפה עובר הקו בחלוקת האחריות? האם עולם ה-Platform Engineering באמת פותר את זה, או פשוט משנה את כללי המשחק?כדי לעשות סדר הבאנו את אופיר שרוני, Director of Platform Engineering ב-MyHeritage חברה שעושה דברים סופר מגניבים, ואופיר מגיע עם ערימות של תובנות מהשטח.על מה דיברנו ?מודלים של חלוקת אחריות: מי מחזיק מה, ומתי “נגמר” ה-DevOps ומתחילה הבעלות של הצוותים.פלטפורם אנג’ינירינג הלכה למעשה: מה לבנות פנימה, מה לקנות החוצה, ואיך להגדיר golden paths שמקצרים זמן עד פרודקשן.תהליך מקצה לקצה: מ-ticket ל-deploy ,gating, אבטחה, observability, ו-rollback בלי דרמות.החלטות שחייבים לקבל בארגון: סטנדרטים, owner ברור לכל שלב .טיפים פרקטיים: איך להפחית פינג־פונג, ליישר תצורות ענן, לבחור CI/CD חכם, ולייצר חוויית מפתחים שמקדמת מהירות בלי לשבור יציבות.זה פרק שהוא גם אסטרטגיה וגם ידיים מלוכלכות, מלא דוגמאות, הצעות, צחוקים וכיף. אם חשוב לכם לשחרר מהר יותר ובטוח יותר, בלי להיתקע בתווך, זה בשבילכם. 🎧לחצו פה אם בא לכם לשלוח לנו הודעה 😊

Ask this episode

“What did the council decide on item 42?” — answered with the speaker and the moment.

Transcript

Related